<h1>סמ"ג עשין סימן ק"ט</h1>
<h2>דף ב:</h2>
גרסינן בסנהדרין פרק קמא אמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ו[ב]חקירה שנאמר (ויקרא כ"ד כ"ב) משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. אמנם בדין מרומה מצוה לדרוש ולחקור ככל היכולת (ל"ב ב'). אע"פ שאין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה אם הכחישו העדים זה את זה בחקירות עדותם בטלה [ואם הכחישו זה את זה] בבדיקות עדותן קיימת כגון שהאחד אומר מנה שחור היה והאחד אומר לבן היה כדאיתא בפרק זה בורר (ל' ב') וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם עדות פ"ג הל' ג' ע"ש). תניא בפרק חזקת הבתים (ב"ב מ"א ב') בית הלל אומרים אחד אומר מנה הלוהו והשני אומר מאתים חייב לשלם מנה שבכלל מאתים מנה.
<h2>דף ל.</h2>
בפרק קמא דמכות (ו' ב' ע"ש) אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה בדיני נפשות שנאמר לא יומת על פי עד אחד מאי על פי עד אחד אילימא על פי עד אחד ממש מרישא דקרא שמעת ליה על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אלא מאי אחד אחד אחד, תניא נמי הכי לא יומת על פי עד אחד להביא שנים שרואים אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה בזמן שאין רואים זה את זה אין מצטרפין. אמר רבא אם רואים את המתרה והמתרה רואה אותן מצטרפין. אבל בדיני ממונות עדות מיוחדת כשירה היא. ותניא בפרק זה בורר (סנהדרין ל' א') ובכמה מקומות לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה, פירוש זה אומר בפני הודה לו וזה אומר בפני הלוה לו [או בפני הודה לו], ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו. ופוסק שם (ל' ב') רבא הלכה כרבי יהושע בן קרחה, ונהרדעי אמרי שם דאפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין כגון זה אומר בפני הלוה לו מנה ביום ראשון וזה אומר בפני הלוה לו מנה ביום שני דמכל מקום תרוייהו אמנה קא מסהדי וכן פוסק רב אלפס (שם). אמנם בפרק השולח (גיטין ל"ג ב') משמע דרב אשי סובר כרבנן שמקשה מדבריהם על מחלוקת דרבי ורבי שמעון בן גמליאל. וגם הלכה כרבי נתן שהרי רבי שמעון בן גמליאל דמתניתין דכתובות בפרק שני (כ"ו ב') סובר כרבי נתן.
<h2>דף מ.</h2>
מצות עשה לדרוש ולחקור העדים שנאמר בעיר הנדחת (דברים י"ג ט"ו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב וביחיד שעבד עבודה זרה כתיב (שם י"ז ד') והוגד לך ושמעת ודרשת היטב ובעדים זוממים כתיב (שם י"ט י"ח) ודרשו השופטים היטב מכאן למדו רבותינו בפרק היו בודקין שהיו בודקין אותם בשבע חקירות שבגזירה שוה דהיטב היטב נלמד כאילו הן כתובין במקום אחד, ושאלת אינו מן המנין (רש"י ד"ה ודרשת), ומה הם שבע חקירות, באיזו שמיטה באיזו שנה באיזו חדש בכמה בחדש באיזה יום ובאיזו שעה באיזה מקום, יתר על השבעה היו חוקרין אותם מכירין אתם אותו התריתם בו ואם העידו עליו שעבד עבודה זרה שואלין אותן את מה עבד ובמה עבד, וכן אם העידו עליו שהרג את הנפש שואלין אותם במה הרגו, הדברים האלה נקראים חקירות, עוד היו מרבין לבדוק את העדים בדברים שאין העדות תלוי בהם ששואלין מה היה לבוש הנהרג או ההורג כלים שחורים או כלים לבנים וכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח (ע"פ לשון רמב"ם עדות פ"א הל' ד' ו' וע"ש). מה בין חקירות לבדיקות, החקירות אם כיון האחד עדותו והעד השני אומר איני יודע עדותן בטלה, שכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינו עדות ועיקר הזמה תלויה בחקירות בכיוון הזמן ובכיוון המקום (סנהדרין מ"א ב' ורש"י) אבל בבדיקות אפילו שניהם אומרים אין אנו יודעים עדותן קיימת, אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה (עי' רמב"ם שם פ"ב ה"א ונו"כ).
